תנ"ך על הפרק - ישעיה יג - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה יג

347 / 929
היום

הפרק

מַשָּׂ֖א בָּבֶ֑ל אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמֽוֹץ׃עַ֤ל הַר־נִשְׁפֶּה֙ שְֽׂאוּ־נֵ֔ס הָרִ֥ימוּ ק֖וֹל לָהֶ֑ם הָנִ֣יפוּ יָ֔ד וְיָבֹ֖אוּ פִּתְחֵ֥י נְדִיבִֽים׃אֲנִ֥י צִוֵּ֖יתִי לִמְקֻדָּשָׁ֑י גַּ֣ם קָרָ֤אתִי גִבּוֹרַי֙ לְאַפִּ֔י עַלִּיזֵ֖י גַּאֲוָתִֽי׃ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּֽהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶֽאֱסָפִ֔ים יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה׃בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם יְהוָה֙ וּכְלֵ֣י זַעְמ֔וֹ לְחַבֵּ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ׃הֵילִ֕ילוּ כִּ֥י קָר֖וֹב י֣וֹם יְהוָ֑ה כְּשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃עַל־כֵּ֖ן כָּל־יָדַ֣יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־לְבַ֥ב אֱנ֖וֹשׁ יִמָּס׃וְֽנִבְהָ֓לוּ ׀ צִירִ֤ים וַֽחֲבָלִים֙ יֹֽאחֵז֔וּן כַּיּוֹלֵדָ֖ה יְחִיל֑וּן אִ֤ישׁ אֶל־רֵעֵ֙הוּ֙ יִתְמָ֔הוּ פְּנֵ֥י לְהָבִ֖ים פְּנֵיהֶֽם׃הִנֵּ֤ה יוֹם־יְהוָה֙ בָּ֔א אַכְזָרִ֥י וְעֶבְרָ֖ה וַחֲר֣וֹן אָ֑ף לָשׂ֤וּם הָאָ֙רֶץ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְחַטָּאֶ֖יהָ יַשְׁמִ֥יד מִמֶּֽנָּה׃כִּֽי־כוֹכְבֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּכְסִ֣ילֵיהֶ֔ם לֹ֥א יָהֵ֖לּוּ אוֹרָ֑ם חָשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בְּצֵאת֔וֹ וְיָרֵ֖חַ לֹֽא־יַגִּ֥יהַ אוֹרֽוֹ׃וּפָקַדְתִּ֤י עַל־תֵּבֵל֙ רָעָ֔ה וְעַל־רְשָׁעִ֖ים עֲוֺנָ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן זֵדִ֔ים וְגַאֲוַ֥ת עָרִיצִ֖ים אַשְׁפִּֽיל׃אוֹקִ֥יר אֱנ֖וֹשׁ מִפָּ֑ז וְאָדָ֖ם מִכֶּ֥תֶם אוֹפִֽיר׃עַל־כֵּן֙ שָׁמַ֣יִם אַרְגִּ֔יז וְתִרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ בְּעֶבְרַת֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבְי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃וְהָיָה֙ כִּצְבִ֣י מֻדָּ֔ח וּכְצֹ֖אן וְאֵ֣ין מְקַבֵּ֑ץ אִ֤ישׁ אֶל־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצ֖וֹ יָנֽוּסוּ׃כָּל־הַנִּמְצָ֖א יִדָּקֵ֑ר וְכָל־הַנִּסְפֶּ֖ה יִפּ֥וֹל בֶּחָֽרֶב׃וְעֹלְלֵיהֶ֥ם יְרֻטְּשׁ֖וּ לְעֵֽינֵיהֶ֑ם יִשַּׁ֙סּוּ֙ בָּֽתֵּיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֖םתשגלנהתִּשָּׁכַֽבְנָה׃הִנְנִ֛י מֵעִ֥יר עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־מָדָ֑י אֲשֶׁר־כֶּ֙סֶף֙ לֹ֣א יַחְשֹׁ֔בוּ וְזָהָ֖ב לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃וּקְשָׁת֖וֹת נְעָרִ֣ים תְּרַטַּ֑שְׁנָה וּפְרִי־בֶ֙טֶן֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ עַל־בָּנִ֖ים לֹֽא־תָח֥וּס עֵינָֽם׃וְהָיְתָ֤ה בָבֶל֙ צְבִ֣י מַמְלָכ֔וֹת תִּפְאֶ֖רֶת גְּא֣וֹן כַּשְׂדִּ֑ים כְּמַהְפֵּכַ֣ת אֱלֹהִ֔ים אֶת־סְדֹ֖ם וְאֶת־עֲמֹרָֽה׃לֹֽא־תֵשֵׁ֣ב לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכֹּ֖ן עַד־דּ֣וֹר וָד֑וֹר וְלֹֽא־יַהֵ֥ל שָׁם֙ עֲרָבִ֔י וְרֹעִ֖ים לֹא־יַרְבִּ֥צוּ שָֽׁם׃וְרָבְצוּ־שָׁ֣ם צִיִּ֔ים וּמָלְא֥וּ בָתֵּיהֶ֖ם אֹחִ֑ים וְשָׁ֤כְנוּ שָׁם֙ בְּנ֣וֹת יַֽעֲנָ֔ה וּשְׂעִירִ֖ים יְרַקְּדוּ־שָֽׁם׃וְעָנָ֤ה אִיִּים֙ בְּאַלְמנוֹתָ֔יו וְתַנִּ֖ים בְּהֵ֣יכְלֵי עֹ֑נֶג וְקָר֤וֹב לָבוֹא֙ עִתָּ֔הּ וְיָמֶ֖יהָ לֹ֥א יִמָּשֵֽׁכוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

משא בבל. הזכיר מפולת בבל אחר מפולת אשור כי בבל השחית אשור:על הר נשפה. יש אומרים מגזרת נשף (ישעיהו ה' י"א) כמו שחרות והנכון שהוא מגזרת שפיים (מ"א י"ח) והנו"ן לבנין נפעל, וטעמו גבוה, או אין לו אח:להם. לבאים על בבל להלחם עליה:ויבאו. ומיד יבואו ויכנסו למדינה כי יתפשוה:אני. דברי השם:למקודשי. הם המזומנים:עליזי. שהם שמחים להראות גבורתי, או ששמחתם בגבורה ששמתי בהם:קול. מנהג תולדת ההר כאשר ידבר איש להשיב הקול, וזה הוא טעם קול המון, מגזרת הומה (מלכים א' א' מ"א) והנה פירש למה זה הקול שאון [צ"ל קול השאון] בממלכות גוים, כי מלך פרס שהוא כורש ומלך מדי שהוא דריוש, שניהם התחברו על בבל וזה מפורש בספר דניאל (דניאל ה' כ"ח):מפקד. ישים פקידים או מפקדים והוא פועל יוצא לשנים פעולים:באים. כי מפאה עילם באו כאילו הם מקצה השמים, רמז למרחוק:יי. והנה באו גזירות השם 'וכלי זעמו' שהם פרס ומדי:הלילו. כשוד משדי יבא, כי זה השוד בא מהשם ומי יוכל לבטלו, ויש אומרים כי שדי כגבור שודד, והראשון הוא הנכון:על כן כל ידים. מאנשי בבל:ונבהלו. פני להבים פניהם, כמו שרופים מרוב הצער, ויש אומרים כי להבים גוי ככושים:הנה [אכזרי]. י"וד אכזרי נוסף כי"וד פנימי (מלכים א' ו' כ"ז):לשום. ארץ כשדים:כי. וכסיליהם. יש אומרים כי כסיל הוא הכוכב שהוא קרוב מהסדן הדרומי שימותו הגמלים אם יראוהו, ולפי דעתי שהוא לב עקרב, ויתכן להיות הכסילים מגזרת הכסלים (ויקרא ג' ד') שהם קרובים אל הסדנים, ויאמר רבי יונה כי כסיל הוא אחד וחבר כוכבים אחרים אליו וכמוהו בתי השן (עמוס ג' ט"ו):יהלו. כמו יחלו (שופטים כ' ל"א), מהפעלים של הכפל והנה הוא פועל יוצא, וככה בהלו נרו (איוב כ"ט ג') גם כן יגיה, והעד יגיה חשכי (תהלים י"ח כ"ט):ופקדתי על תבל רעה. כי ממלכות רבות תפש כורש, וכן אמר כל ממלכות הארץ נתן לי יי [עזריה א' ב']:אוקיר. פועל יוצא מהבנין הכבד הנוסף וכן הוקר רגלך (משלי כ"ה י"ז):וטעם אנוש. הזכרים שימותו במלחמה:על. שמים ארגיז. דרך משל שלא ימצא הבורח מנוחה:והיה. המון כשדים:כצבי מדח. שידיחו אותו הרודפים והוא פעול מהבנין הכבד הנוסף על משקל מוקטר [מלאכי א' י"א] מוגש [שם] מוצב ארצה (בראשית כ"ח י"ב):כל. ידקר, שלא יחמול עליו:וכל הנספה. שם התאר מבנין נפעל:ועולליהם. תשגלנה. כנוי לשכיבה ויקרא תשכבנה דרך כבוד:הנני וגו'. הזכיר מדי כי הם יותר אכזרים:לא יחשובו. למאומה רק יהרגו:וקשתות. תרטשנה, תבקענה:והיתה בבל. שהיתה צבי ממלכות, וכמוהו הבית הזה יהיה עליון (מלכים א' ט' ח'), אשר יהיה:לא תשב. והטעם לא תהיה נושבת:יהל. חסר אל"ף כמו שקר מזין (משלי י"ז ד'):ערבי. הם בני קדר, וכן מלכי הערב (ירמיה כ"ה כ"ד) משא בערב (ישעיהו כ"א ג'), והטעם כי אפילו ערבי שמנהגם להתנודד ממקום לא יתקעו בה אהליהם:ורבצו. ציים. הם חיות דרות בארץ צייה:אוחים. אין אח לו, והם חיות שישתומם כל רואם:בנות יענה. ידועות והם עופות:ושעירים. כדמות שדים, והם שעירים ברים:ויתכן היות אוחים עופות והוא הנכון:וענה איים. לשון רבים מן האיה (ויקרא י"א י"ד):וענה. טעמו נגון או דירה מגזרת מעון (תהלים כ"ו ח'):באלמנותיו. יש אומר כי פירושו כמו בארמנותיו, כמו וידע אלמנותיו (יחזקאל י"ט ז') ולא יתכן שיתחלף אות באות לבד מאותיות אה"וי, וכן פירושו וענה שם כל אחד מהאיים עם אלמנותיו:ותנים. כמו אח הייתי לתנים (איוב ל' כ"ט):

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך